האנטומיה של החרדה – מדעי המוח בשירות הטיפול

טרם הופעת המוח, לא היה ביקום, לא צבע ולא צליל, גם לא טעם או ניחוח וקרוב לוודאי שמעט מאוד תחושה, ודאי שלא שום רגש. לפני שנבראו המוחות, היה היקום משוחרר גם מכאב וחרדה. רוג'ר ספרי. 

החרדה הינה תגובה רגשית אנושית לא נעימה כלל הנוצרת ע"י אזור במוח.

אם להיות יותר ספציפיים – באמיגדלה (Amygdala מיוונית- שקד) הנמצאת בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח Lobus Temporalis ואחראית על תגובות ההגנה באמצעות הפעלת ההיפותלמוס.

תגובות ההגנה לנוכח "איום" הן הילחם (תגובה תוקפנית), ברח (תגובה הימנעותית) או קפא (תגובה פסיבית) ובאנגלית Fight, Flight, or Freeze.

מדוע מצוינת המילה "איום" תחת מירכאות? אכן אבולוציונית האמיגדלה נועדה להגן עלינו מפני טורפים, למשל, באמצעות הימלטות. בה-בעת, האמיגדלה טועה לא אחת בהערכת האיום, הווה אומר, גם כשאין סכנה ממשית היא בכל זאת מופעלת, בגדר "אזעקת שווא".

להלן, מספר הסברים לתגובתיות יתר של האמיגדלה או לפעילות יתר של המנגנון המוחי האמון על התגובה של יונקים למצבי לחץ:

• לאמיגדלה אין את כל המידע הרלבנטי.
• האמיגדלה נסמכת על ניסיונות עבר לא נעימים (היסטורית הלמידה) בהתייחס לתגובת חרדה.
• האמיגדלה משייכת משמעות רגשית שלילית (גם חיובית) למצבים, להתנסויות ולחפצים על מנת ליצור זיכרונות רגשיים אשר מקודדים ומאוחסנים במוח – Anxiety-Related Memories.
• אנו לא בהכרח מודעים לזיכרונות העבר הללו אשר נשמרים באמיגדלה על-כן לעיתים נגיב בחרדה – בייחוד נחווה תסמינים פיזיולוגים – מבלי לדעת מדוע (לעיתים, אין לנו גישה לזיכרונות אלו).
• האמיגדלה מתוכננת מראש – אבולוציונית – להגיב בפחד לגירויים מסוימים כמו: גבהים, מים, נחשים, חרקים, הידבקויות ופנים כעוסות אך גם הפחדים על סמך נטייה מולדת הינם ברי שינוי.
• היא נמסכת על מערכת החישה – רעש, מגע, קול, מראות מעורפלים תוך התמקדות צרה בסכנה ובביטחון.
• האמיגדלה "הולכת על בטוח" ועשויה לברוח או להילחם במצבים מסוימים על בסיס לא רציונלי – "Better Safe Than Sorry”.
• היא מומחית בהימנעות מטריגרים שמא יפעילו אותה.
• היא יכולה ליצור חרדה המתבטאת בחוסר יכולת לחשוב ולהיות קשוב, למשל "בלאק אאוט" בזמן מבחן למרות שאנו התכוננו ויודעים היטב את חומר הבחינה.
• האמיגדלה יכולה להגיב במהירות של כאלפית שנייה!

ישנם 2 נתיבי חרדה המצוינים בספרות המחקרית אך בשניהם מי שיוצרת תגובה פיזיולוגית של חרדה היא האמיגדלה: 

1. מידע חושי (ראייה, שמיעה, מישוש, ריח) מועבר ישירות דרך התלמוס  Thalamus – קבוצה של תאי עצב במוח הקדמי – אל האמיגדלה – Amygdala-Based Anxiety.
2. מידע חושי מועבר דרך התלמוס אל הקורטקס Cortex (קליפת המוח) ומשם לאמיגדלה – Cortex-Based Anxiety.

6 עובדות חשובות על קליפת המוח שלנו Cerebral Cortex:

1. לקורטקס לוקח זמן רב יותר לעבד מידע ולהגיב בעוד האמיגדלה דומיננטית ומגיבה מהר ורגשית – פחד, חרדה ופאניקה.
2. לקורטקס יש מעט חיבורים לאמיגדלה בעוד לאמיגדלה יש חיבורים רבים לקורטקס –  השפעת האמיגדלה רבה יותר על תגובות ההגנה.
3. הקורטקס הוא האזור במוח המאפשר לנו לחשוב, להבין, לדמיין, לזכור, לתכנן, למקד את הקשב ולפתור בעיות.
4. הקורטקס יכול להפעיל את האמיגדלה ללא מידע חושי באמצעות מחשבות שליליות המגיעות אליו מן ההמיספרה השמאלית של המוח Thought Based Anxiety.
5. הקורטקס יכול להפעיל את האמיגדלה ללא מידע חושי באמצעות מידע ויזואלי (שפת גוף והבעות פנים) המגיע אליו מן ההמיספרה הימנית של המוח Imagery-Based Anxiety.
6. הקורטקס לבדו, ללא הפעלת האמיגדלה המורחבת, אינו יכול לייצר תסמיני חרדה כלשהם.

להלן מספר דוגמאות להמחשת תגובות החרדה במוח:

התנהגות פתאומית אשר מתרחשת לפני שהאדם מספיק לחשוב עליה היא תוצר ישיר של פעולת האמיגדלה במוח. למשל, אדם נבהל למשמע צעקה פתאומית בחנות (האמיגדלה). מתברר שזו חברת ילדות שקראה בשמו בהתלהבות רבה משום שלא התראו מזה שנים והוא לא הבחין בה.

דוגמה לשני נתיבי החרדה – ילדה יורדת למרתף, היא רואה צל, מעין דמות לא ברורה תלויה בצבע שחור. האמיגדלה קולטת תמונה מעורפלת ומפעילה אצלה חרדה. המערכת העצבים הסימפתטית מופעלת ועולה בילדה הדחף לברוח אך בחלוף שניות, הקורטקס מעבד את התמונה ומתברר לה, כי זו חליפה "תמימה" בצבע שחור. האמיגדלה מיהרה להגיב ולוקח לה זמן לקבל את המידע המעובד בקורטקס.

תגובת חרדה יכולה להופיע אצל בני האדם גם ללא הופעת גירוי מאיים חיצוני. האמיגדלה "שצופה" בקורטקס (דמו שאתן צופות בסרט אימה), מופעלת על-ידו ומגיבה בחרדה. למשל, מוחו הטרוד של אדם שדש במחשבות שליליות (רומינציות) ובניבויים קטסטרופליים לגבי עתידו (קטסטרופיזציה) על רקע פיטורים ממקום עבודתו ופרידה מבת זוגתו. במצב זה, האמיגדלה אשר לפני הופעת המחשבות הייתה "רגועה", מופעלת תחת השפעת הקורטקס ומפעילה את ההיפותלמוס ואת מערכת העצבים הסימפתטית – מורכבת מתאי עצב בחוט השדרה אשר מחוברים כמעט לכל איבר בגוף. דוגמאות לביטויים לעוררות מערכת זו בגוף האדם הן: עלייה ברמת המוליכים העצביים,  גירוי חלש של בלוטות הרוק (יובש בפה), קושי בבליעה, אישונים מורחבים, דופק מואץ, רעד, סחרחורות, בחילות, הרפייה של קנה הנשימה (סמפונות של הריאה), נשימת יתר, צמרמורות או גלי חום וזיעה, דיכוי פעילות הקיבה, שחרור הורמונים –  קורטיזול ואדרנלין מיותרת הכליה למחזור הדם, עלייה בלחץ הדם, שחרור גלוקוז מהכבד, דיכוי פעולת הלבלב, שרירים מתוחים והרפיית שלפוחית השתן. אם כן, נמצא במחקר כי המחשבות השליליות המצויות בקורטקס יכולות להפחיד את האמיגדלה והיא בתורה תגיב להן בחרדה – ההמלצה להחליף ערוץ ולצפות בסרט אחר, בקומדיה.

האמיגדלה היא היחידה שיכולה ליצר תסמיני חרדה פיזיולוגיים (דופק מואץ, זיעה, כיווץ שרירים וכו') אפילו כשהיא מופעלת על-ידי הקורטקס. למרות זאת, הטיפול הקוגניטיבי אשר פיתח הפסיכיאטר, ד"ר אהרון בק בשנות ה-60 של המאה ה-20 התמקד בקורטקס – אשר יכול להפחיד את האמיגדלה או לחילופין להרגיעה. בכל מקרה, מה שקורה בקורטקס ממש לא נשאר בקורטקס היות והאמיגדלה צופה בו. הקורטקס עשוי לעבד מידע חושי כמו קולות ומראות שאין בהם סכנה ולפרשן כאיום או כסכנה ממשית. על בסיס רציונל זה, הטיפול הקוגניטיבי מצא כי החלפת דפוסי חשיבה לא מציאותיים או מוגזמים ואמונות שליליות של האדם על עצמו, על עתידו ועל העולם בהרגלי חשיבה מאוזנים וסתגלניים יותר (אדפטיביים), מפחיתה באופן ניכר את תסמיני החרדה (התערבות זו נקראת "הבנייה קוגניטיבית" Cognitive Reconstructing). אכן הקורטקס מנבא ומפרשן מגוון מצבים ובשל כך עשוי ליצור דאגות, פחדים, מחשבות שליליות וטורדניות, אובססיות, פסימיות, חרדות ופאניקה ללא נוכחות של סכנה. אנו לא יכולים למחוק מחשבות או התנהגויות אך כן להחליף את חלקן באחרות ולבטח להוסיף חדשות לשגרת חיינו.

לעומת זאת, הטיפול התרופתי בנוגדי חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים (תרופות המוכרות לרובנו בשמותיהן המסחריים, קלונקס, קסנקס, ואליום, אסיוול, ואבן, ולוריוון ואף בונדורמין לפני השינה), פועל על האמיגדלה ומאלחש אותה! נוגדי חרדה אלו יעילים מאוד בהפחתה מהירה של החרדה בטווח הקצר והכמעט מידי אך פרט קטן ששכחו להגיד לכם, כאשר האמיגדלה רדומה היא לא לומדת שום דבר (במקור, תרופות אלו, פותחו לשימוש לפרק זמן מוגבל של שבועות עד חודש אך נעשה בהן שימוש יתר היוצר התמכרות). על אותו משקל צריכת אלכוהול או/ו חומרים פסיכו – אקטיבים, לא תאפשר לאימגדלה ללמוד אלא לערפול או להקהיית חושים זמנית (התנהגות הימנעותית). היוצאים מן הכלל הן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה עם השפעה ארוכת טווח ממשפחת SSRI או/ו SNRI אשר מעלות את רמת הסרוטונין, הדופמין והנוראדרנלין במוח ולא נמצא בגוף המחקר כי הן מונעות מהאימגדלה ללמוד מחדש.

אזי אנו כן נרצה שהאמיגדלה תהא פעילה ולא רדומה כי ממילא איך שהיא תתעורר מ – "השינה", היא תמשיך לפעול על בסיס ניסיונות עבר – למידה אסוציאטיבית –  ולגרום לנו לתגובת חרדה. ניסיונות של הקורטקס להסביר לה בצורה הגיונית כי אין עילה לחרדה, הם חסרי תועלת משום שהאמיגדלה לומדת ולומדת מחדש לאורך כל מעגל החיים על בסיס ניסיון בלבד. לאמיגדלה יש זיכרון רגשי ארוך טווח על בסיס מידע חושי המעובד בתאי העצב והיא יוצרת קשרים ביניהם כך שהיא דרוכה לזהות כל סממן בסביבה  –  מראה או קול או ריח המקושרים אסוציאטיבית והיסטורית לסכנה. למשל, כיום ידוע כי התניה קלאסית או התניה רספונדנטית, מתרחשת באמיגדלה. זוכרים את הניסוי המפורסם של החוקר פבלוב בשנת 1927, לפני למעלה מ-90 שנה? רופא ופיזיולוג אשר התנה את הכלב לרייר למשמע הפעמון עוד לפני הופעת המזון – הזיווג שיצר בין גירוי בלתי מותנה (מזון) לגירוי המותנה (הפעמון) היא למידה אסוציאטיבית שמתרחשת באמיגדלה – גם לכלבים יש אותה. אגב כלבים, נשיכה של כלב תגרום לתאי העצב במוח האדם להעביר במהירות מידע חושי של כאב לאמיגדלה וזו תדאג לייצר זיכרון שלילי הנקשר אסוציאטיבית לכלבים ולבעלי חיים הדומים להם ׁ. מעתה והלאה הכלבים ודומיהם – שהיו טרם הנשיכה, גירויים נטרלים, מזווגים לזיכרון שלילי והפכו לטריגרים לתגובת חרדה כך גם אזכור חושי של אירוע טראומטי מן העבר הרחוק, "נרשם" באמיגדולה. יודגש כי רגשות שליליים וחוויות אברסיביות (לא נעימות) אינם בגדר טראומה או פוסט טראומה אלא מצויים בטווח האנושי של היותנו בני אדם. לבד מזאת, בני אדם מורכבים יותר בהשוואה לבעלי חיים אחרים אם בשל השפה ואם בשל התנהגות שבהכרח תלוית הקשר חברתי ומקבלת משמעות בתוכו.

מסקנות:

• אם החרדה מופעלת ע"י האמיגדלה –  היא לא תלמד מקריאה של ספרים לעזרה עצמית או מטיפול באמצעות דיבור נוסח פרויד (פסיכואנליזה, למשל) אלא באמצעות טיפול בחשיפה מבוקרת, שיטתית והדרגתית לגירויים או למצבים המאיימים על אדם מסוים. התנסויות חדשות אכן תגרומנה לאמיגדלה להיות פעילה ותחילה להגיב בחרדה אך רק כך היא תלמד להגיב אחרת לאותו גירוי ואפילו ליצור חווטים חדשים במוח – זו השפה היחידה אשר האמיגדלה מבינה.
• במסגרת טיפול בחשיפה, הלקוח בעזרת המטפל מדרג בסולם של 0 עד 100 הקרוי סולם יחידות סובייקטיביות של מצוקה SUDS – Subjective Unites of Distress Scale, את רמת החרדה שלו בעת חשיפה לגירויים ולמצבים מסוימים. החשיפה הראשונית תהא לגירוי או למצב המדורג ברמת חרדה של 40 או 50 לכל היותר. על הלקוח להישאר במצב המעורר בו חרדה עד לירידה של 50 אחוז. האמיגדלה בעודה מופעלת תלמד לא להגיב בחרדה לאחר מספר חשיפות לאותו מצב או לאותו גירוי.
• אם החרדה מופעלת ע"י מחשבות שליליות בקורטקס – נוסף לטיפול הקוגניטיבי של ד"ר בק, נלמד כי מחשבות הן רק מחשבות או רעיונות ולא עובדות מוגמרות או לא משקפות נאמנה מציאות. מותר וחשוב להטיל בהן ספק. לבחור אם להקשיב להן או שלא ואף לשים לב שהן חולפות מעצמן כמו עלים שצפים על פני המים. בתהליך זה, אנו לא נוברים במחשבות אוטומטיות ולא הגיוניות ומחליפים אותן – יש לנו אינספור מחשבות ביום ברמה הלא מודעת. הכוונה היא כי האדם מתבונן על המחשבה ולא מתוכה ויוצר גמישות, ריחוק והפרדה בינו לבינה מבלי לשנותה – "הפרדה קוגניטיבית" (Cognitive Defusion) – אחד מתהליכי הליבה של תרפיית קבלה ומחויבות ACT  או CBT גל שלישי, אשר יעילותו הוכחה מחקרית. *נסו את התרגיל העוקב, עמדו ואמרו מספר פעמים בקול רם את המחשבה הפנימית, "אני לא יכול לעמוד". נראה כי אין הלימה בין המחשבה להתנהגות שלכם והאחת לא גורמת לשנייה. 
• זכרו כי הקורטקס קצת מתנשא! הוא מתיימר לדעת את המשמעות האמיתית של כל מחשבה, כל רגש או כל תחושה פיזית אך מדעי המוח מצאו כי הוא נוטה לטעות ולהציע פרשנות מוטעית למצב, לאירוע או לגירוי – הטיות חשיבה. 
• אם אתם מוצאים את עצמכם חושבים שוב ושוב על אותה בעיה (חופרים בור עמוק לשווא) לא רק שזה לא מועיל למציאת פתרון אלא שאתם מחזקים חווטים בקליפת המוח שיוצרים חרדות.

 יצירת שינויים במוח – חיבורים חדשים:

• תסמיני חרדה אינם מסוכנים אלא לעיתים קרובות תוצר של אזעקת שווא של האמיגדלה שמנסה להגן על האדם גם ללא סכנה ממשית –  למשל חרדה לקראת נאום בפני קהל למרות שלא מדובר במצב של חיים ומוות.
• חשוב לאמן את האמיגדלה מחדש וניתן לעשות זאת לאורך מעגל החיים (פלסטיות המוח). השפה היחידה שהיא מבינה זה למידה מניסיון (חשיפה התנהגותית). 
• השתדלו לא לתדלק את האמיגדלה  – בניבויים קטסטרופליים על העתיד אשר משודרים אליה מקליפת המוח ומאוד מפחידים אותה!
•  להיפטר מהאמיגדלה? זה רעיון לא טוב. אומנם שקד קטן המכיל אלפי תאים ומעורר בנו כעסים, תוקפנות, פחד, אובססיות, דאגות, חרדות ופאניקה אך גם מאפשר קשרים בין-אישיים, אהבה והתנהגות מינית.
• המוטיבציה שלכם לשינוי היא התמקדות בבחירת מטרות אישיות בעלות ערך ומשמעות עבורכם. אולי "לכבות" פעילות עצבית באמיגדה באמצעות אור? מדענים ישראלים אכן שוקדים על טכנולוגיה זו במכון ויצמן ברמת ניסויים על עכברים במעבדה (אופטוגנטיקה) אך כיום הם יודעים להסביר טוב יותר איך פועלת האמיגדלה ועד לפיתוח מולקולה מדויקת לבני אנוש שתינתן כתרופת קסם, הדרך ארוכה והיא רבה.
• תוכלו לשאול את עצמכם, מה הייתם עושים, אם לא הייתה לכם חרדה? ואז אני מבטיח שתהא לכם רשימה של מטרות ופרויקטים בתחומי החיים השונים – זה הזמן להכניס חיים לחיים.
• הליווי המקצועי של מטפל/ת להתמודדות עם חרדות כולל יצירת מרחב בטוח, אמון, קבלה, תיקוף רגשי (של רגשות שליליים כאנושיים ועל כן לגיטימיים) ואמפתיה מתוך עמדה לא שיפוטית וגדושה בחמלה. אלו עקרונות יסוד המארגנים תהליכים בין-אישיים אנושיים ומקצועיים בין המטפלת לבין הלקוחה, המצויים בליבת הברית הטיפולית, לא משנה באיזו גישה טיפולית עסקינן ואין לייתר אותם. בני אנוש אינם אשמים בחוויות טראומטיות קשות מן העבר והם בשום צורה ואופן, לא הטראומה עצמה. הליווי נעשה תמיד מתוך כבוד מלא והכרה במכאובי הנפש תוך מציאת משמעות אישית בחיים בכאן ועכשיו. בין אם הטיפול הינו קצר מועד, ממוקד ומעשי ובין אם לאו, הוא אינו בגדר טכנולוגיה של שינוי על סמך היצמדות לפרוטוקול פר סה (ניתוח התנהגות יישומי  ABA על בני אנוש) גם אם אחידות זו מאפשרת תיקוף מדעי חשוב ועבודה קלינית ברזולוציות נמוכות למדי.
• חרדה והתקפי פאניקה הם עובדתית אנושיים. אשר על כן, אינם ניתנים להכחדה מוחלטת וגורמים לסבל איום ומתישים את האדם.
• התפקי פאניקה יכולים להימשך בין דקה למחצית השעה כתוצאה מפעילות יתר של האמיגדלה. אולם, רוב בני האדם חווים התקף פאניקה אחד עד שניים לאורך מעגל החיים. אם הם חווים התקפי פאניקה חוזרים ונשנים – כרוניים, אזי יכול ומדובר בהפרעת פאניקה (סוג ספציפי של הפרעת חרדה המתבטא בהתקפים, פחד מהתקפים והתנהגות הימנעותית).
• זכרו התקף פאניקה איום ככל שיהיה, אינו יכול לפגוע בכם פיזית ואינו מהווה סכנה כלל.
• אם תמהרו לברוח מהמקום בו התרחש התקף הפאניקה אומנם תרגישו בהקלה מיידית בטווח הקצר (חיזוק שלילי שמשמר התנהגות הימנעותית – ככל שתהא יותר הימנעות, הסבירות לפתח דיכאון עולה/ קומרבידיות גבוהה בין חרדה לדיכאון) אך בטווח הארוך זה יחזק את הפאניקה ויהיה קשה יותר להתגבר עליה בעתיד. האמיגדלה שלכם תלמד מצוין לברוח מהמקום בו אירע ההתקף במקום שתלמד שהמקום בטוח ואין לה שום סיבה לחשוש.
•  זכרו, תסמינים של התקף פאניקה הם תוצר של תגובתיות יתר של האמיגדלה שלכם, זה נוירו-ביולוגי. לא, אתם ממש לא מדמיינים את זה, וזה לא שאתם יכולים "פשוט" למחוק חרדה בכוח הרצון. מה שכן, התקף הפאניקה בטוח יחלוף מעצמו, למרות שהקורטקס הממוקד בתסמינים הגופניים עשוי לפרש אותם בטעות כהתקף לב. 
• אוניברסליות – אתם ממש לא לבד, אכן רוב האנשים אשר פונים למיון מחשש להתקף לב, מאבחנים אצלם התקף פאניקה – זוכרים את כל מה שמתרחש בגוף האדם כאשר מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת ומשתוללת?
• קבלה –  אתם יכולים לעשות כל מה שבאמת חשוב לכם כעת ולהשיג את המטרות שלכם – פעולות מכוונות ערכים הן המוטיבציות שלכם – וזאת מבלי להמתין שהחרדה תעלם או תפחת באורח פלא.
• הפרדה קוגניטיבית – האמיגדלה אחראית על החרדה, ולא האדם עצמו, על אותו משקל, אדם שיש לו סוכרת מסוג אחד, הלבלב שלו לא מפריש אינסולין, הוא לא בחר את הלבלב שלו!
•  הפרדוקס – ככל שתנסו לשלוט בחרדה, לדכא אותה או להיפטר מהתסמינים שלה כך תרגישו אותה יותר. עליכם להיות במגע עם החרדה האנושית שלכם, רק כך האמיגדלה תלמד להגיב אחרת לזיכרון שלילי ואף טראומטי.

קווים מנחים להרגעת תגובתיות יתר של האמיגדלה כחלק מאורח החיים שלכם:

• להאט את הנשימה ולהרפות את השרירים על מנת להרגיע את האמיגדלה שלכם בטווח הארוך. מהלך זה נמצא יעיל, לא פחות, אם לא יותר, מחשיבה רציונלית בקליפת המוח (טיפול ממוקד מחשבות פר סה, עשוי להיות לא מתקף – Invalidating, עבור לקוחות רבים לרבות מקרים של הפרעת אישיות גבולית, פגיעה עצמית ואובדנות). *זכרו נשימה היא אחד מתפקודי הגוף הבודדים שמצויה גם תחת שליטה מודעת וגם תחת שליטה אוטונומית.
• פעילות גופנית קבועה – הן מרגיעה את האמיגדלה והן מעלה את רמת המוליכים העצביים במוח הנמצאים בזיקה למצבי הרוח (הסרוטונין, הדופמין, הנוראפינפרין והאנדורפינים).
• נשימה סרעפתית או נשימה בטנית.
• שינה מספקת ואיכותית – חסך שינה כשלעצמו עשוי לגרום לפעילות יתר של האמיגדלה. אין פסול בנטילת תוסף מלטונין לשיפור איכות השינה.
• הרפיית שרירים הדרגתית.
• יוגה 
• מיינדפולנס – תרגול מיינדפולנס על מנת לשאת אי נוחות או כאב עשוי לסייע ביכולת האדם לשאת חרדה גם בחיי היומיום. *למיינדפולנס יש מגוון התוויות מבוססות מחקר, מפרוטוקול ספציפי להפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה Mindfulness-based Stress Reduction – MBSR ועד לחשיפה מדורגת ומבוקרת של האמיגדלה לגירויים אברסיבים (לא נעימים) בכפוף לברית טיפולית איתנה. 
• הקצו פרק זמן מוגבל ומתוכנן לדאגות ולטרדות החיים והמשיכו הלאה אל עבר האתגרים, התחביבים והתשוקות שלכם  – הזמנה לחיות את החיים במלואם.
• מחשבה ורגשות חיוביים ושליליים כאחד אינם סטטים אלא מצויים בזרימה ובתנועה מתמדת.

וכעת אחרי שהונגש כאן ידע מבוסס מחקר, היש "מפרקי או מאלפי חרדות"?! האין "ציידי מחשבות"?! ו -"מעלימי טראומות"?! רגע, אולי "הכל בראש שלנו ואם רק נחשוב טוב, אז יהיה טוב"?! התשובה לשאלות אלו פשוטה למדי וחד משמעית, כל עוד אנו בני אדם וכל עוד נעז להיות אנושיים, אז יש לנו אמיגדלה מורחבת, קורטקס וכן גם חרדה. נוכחות של טריגר/זרז על רקע חוויה טראומטית מן העבר תגרום לאמיגדלה, להגיב בחרדה עד שנלמדה להגיב אחרת. האמיגדלה מייצרת תסמיני חרדה פיזיולוגים על בסיס זיכרון רגשי ארוך טווח ולומדת מחדש באמצעות טיפול בחשיפה. חשיפות הדרגתיות לגירויים או למצבים לא נעימים (אברסיבים) נתונות לבחירה החופשית של הלקוחה, תהיינה בשירות הערכים האישיים שלה ותקבלנה את מלוא התמיכה וההכלה של המטפל. הטיפול ממוקד בשינוי מערכות היחסים של הלקוחות עם האמיגדלה או עם החרדה האנושית שלהם במרחב בין – אישי, מכיל, חומל, מתקף ולא שיפוטי, כזה המשחרר את האדם לחיות חיים מלאים, משמעותיים, חיוניים ועשירים על סמך הערכים שלו.

אחתום במשפט המצוי בליבת הטיפול בקבלה ומחויבות Acceptance & Commitment Therapy או בקיצור ACT:

"This is about better living not necessarily about feeling good, making values-based choices and not just simply going to be focused on eliminating symptoms". Dr. Robyn D. Walser.

שלכם,

אייל

אייל בן – עמי

מוסמך אוניברסיטה בייעוץ (M.A (Magna Cum Laude, עם תזה.

פסיכותרפיסט בגישות טיפוליות קוגניטיביות התנהגותיות CBT ומתמחה בתרפיית קבלה ומחויבות ACT.

הפוסט מוגן בזכויות יוצרים כמעוגן בחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007. 

© כל הזכויות שמורות לאייל בן עמי 2023

מקורות

Brockman, R., Ciarrochi, J., Parker, P., & Kashdan, T. (2017). Emotion regulation strategies in daily life: Mindfulness, cognitive reappraisal and emotion suppression. Cognitive behavior therapy, 46(2), 91-113. Https://doi.org/10.1080/16506073.2016.1218926

Bryan, C. J., Ray-Sannerud, B., & Heron, E. A. (2015). Psychological flexibility as a dimension of resilience for posttraumatic stress, depression, and risk for suicidal ideation among Air Force personnel. Journal of Contextual Behavioral Science, 4(4), 263-268. Https://doi.org/10.1016/j.jcbs.2015.10.002

Farnsworth, J. K., Drescher, K. D., Evans, W., & Walser, R. D. (2017). A functional approach to understanding and treating military-related moral injury. Journal of Contextual Behavioral Science, 6(4), 391-397.

Garner, L. E., Steinberg, E. J., & McKay, D. (2021). Exposure therapy. Handbook of cognitive behavioral therapy: Overview and approaches,1, 275-312.

Https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0000218-010

Gloster, A. T., Walder, N., Levin, M. E., Twohig, M. P., & Karekla, M. (2020). The empirical status of acceptance and commitment therapy: A review of meta-analyses. Journal of Contextual Behavioral Science, 18, 181-192. Https://doi.org/10.1016/j.jcbs.2020.09.009

‏Goldberg, S. B., Tucker, R. P., Greene, P. A., Davidson, R. J., Wampold, B. E., Kearney, D. J., & Simpson, T. L. (2018). Mindfulness-based interventions for psychiatric disorders: A systematic review and meta-analysis. Clinical psychology review, 59, 52-60. Https://doi.org/10.1016/j.cpr.2017.10.011

Hauner, K. K., Mineka, S., Voss, J. L., & Paller, K. A. (2012). Exposure therapy triggers lasting reorganization of neural fear processing. Proceedings of the National Academy of Sciences, 109(23), 9203-9208. Https://doi.org/10.1073/pnas.1205242109

Held, P., Klassen, B. J., Brennan, M. B., & Zalta, A. K. (2018). Using prolonged exposure and cognitive processing therapy to treat veterans with moral injury-based PTSD: Two case examples. Cognitive and behavioral practice, 25(3), 377-390.‏

‏Hundt, N. E., Ecker, A. H., Thompson, K., Helm, A., Smith, T. L., Stanley, M. A., & Cully, J. A. (2020). “It didn't fit for me:” A qualitative examination of dropout from prolonged exposure and cognitive processing therapy in veterans. Psychological Services, 17(4), 414 – 421.Https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/ser0000316

Kabat-Zinn, J. (2013). Full catastrophe living, revised edition: how to cope with stress, pain and illness using mindfulness meditation. Hachette UK.‏

‏Kashdan, T. B., Disabato, D. J., Goodman, F. R., Doorley, J. D., & McKnight, P. E. (2020). Understanding psychological flexibility: A multimethod exploration of pursuing valued goals despite the presence of distress. Psychological Assessment, 32(9), 829 – 850. ‏https://doi.org/10.1037/pas0000834

LeDoux, J. E. (2015). Anxious: Using the brain to understand and treat fear and anxiety. Penguin Books.

LeDoux, J. E. (1996). The Emotional Brain: The mysterious underpinnings of emotional life. Simon & Schuster.

Najavits, L. M. (2015). The problem of dropout from “gold standard” PTSD therapies. F1000 prime reports, 7, 43.

‏https://doi.org/10.12703/P7-43

Nitschke, J. B., Heller, W., & Miller, G. A. (2000). Anxiety, stress, and cortical brain function. The neuropsychology of emotion, 1, 219-298.

‏Phelps, E. (2009). The human amygdala and the control of fear. In The human amygdala (pp. 204-219). Guilford Press.

‏Pittman, C. M., & Karle, E. M. (2009). Extinguishing Anxiety: Whole brain strategies to relieve fear and stress. Foliadeux Press.‏

Pittman, C.M, & Karle, E.M. (2015). Rewire Your Anxious Brain:  How to Use the Neuroscience of Fear to End Anxiety, Panic, and Worry. Oakland, CA: New Harbinger.

Pittman, C. M., & Youngs, W. H. (2021). Rewire Your OCD Brain: Powerful Neuroscience-Based Skills to Break Free from Obsessive Thoughts and Fears. New Harbinger Publications.

Walser, R. D., & Wharton, E. (2021). Acceptance and commitment therapy: Using mindfulness and values in the treatment of moral injury. In J. M. Currier, K. D. Drescher, & J. Nieuwsma (Eds.), Addressing moral injury in clinical practice (pp. 163–181). American Psychological Association. https://doi.org/10.1037/0000204-010.

‏

Copyright © Eyal Ben Ami